שרקייה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת שרקיה פח'ריה ילידת 1956, נפגעה בתאונת דרכים ביום 23.5.00.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, קבע נכות צמיתה בשיעור 10% (סעיף 34 ב' בגין פגיעה נפשית).

הנכות הרפואית שנקבעה, מחייבת לפי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.

אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי והחבות על פי חוק הפלת"ד.

הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק.

2.ראיות התביעה:

התובעת שרקיה פח'ריה מתייחסת בתצהירה, לנסיבות האישיות עובר לתאונה ואחריה, הפגיעה בתאונה, הטיפול הרפואי והשיקומי, קביעת הנכות הזמנית והצמיתה במל"ל וההשלכה התפקודית: "עובר לתאונה הייתי בריאה בגופי ונפשי. עובר לתאונה, עבדתי בהוראה במשרד החינוך בתור מורה בכירה בבית ספר במשרה מלאה, והשתכרתי בממוצע סך של 6,500 ₪ לחודש כערכם אז ..." (סעיף 19 לתצהיר).

בהמשך מצהירה התובעת לגבי התקופות בהן נעדרה מהעבודה, השכר ששולם באמצעות דמי פגיעה בקיזוז ימי מחלה: "במשך שנתיים ממועד התאונה הייתי לי נכות זמנית גבוה בגין מגבלות אורטופדיות, נוירולוגיות ופסיכיאטריות, ובשים לב לעובדה כי בעקבות התאונה איבדתי את מקום עבודתי לאחר שועדה רפואית מטעם משרד החינוך הפסיקה את עבודתי." (סעיף 28 לתצהיר).

3.תצהיר הבעל חאתם שרקייה, חוזר על אותן נסיבות באשר לאירוע התאונה ותוצאותיה, תפקוד אישתו לפני ואחרי אירוע התאונה והטענה כי סייע לה ועודנו מסייע לה רבות לנוכח מצבה הרפואי הפיזי והנפשי.

בחקירה נגדית עומת הבעל עם ההכשרה המקצועית של התובעת, פרישתה מהוראה בשנת 2002 והטענה לנסיון להשתלב בעבודה לאחר התאונה (עמ' 10, 11 לפרו').

התובעת עומתה בחקירתה הנגדית עם המועדים בהם שולם שכרה על ידי משרד החינוך ולמרבית השאלות לא היה בפיה תשובה מדוייקת, לרבות השאלה האם לא עבדה מאז שנת 2003: "איך אני יכולה לעבוד כשבריאותי הדרדרה ואני לא מתפקדת מבחינה בריאותית. אני מרגישה שאני מהווה נטל על בעלי וילדי." (עמ' 11 לפרו').

4.רמי שרקייה, בנה הבגיר בן ה- 34 של התובעת, העיד כי לפני התאונה היתה אמו "אישה שמחה ומאוד פעלתנית. לימדה עבדה היתה אמא בכל משמעות המילה ... אחרי התאונה נגיד לא יודע כמה חודשים אחרי פשוט התחילה להיות מאוד עצבנית מאוד לא סובלנית כלפי הסביבה הקרובה שלה ..." (עמ' 12 לפרו').

5.בשלב הסיכומים התמקד ב"כ התובעת בטענה כי מדובר בהשלכה פיזית ונפשית קשה במיוחד אשר הפכה את התובעת "לשבר כלי" אחרי אירוע התאונה.

ב"כ התובעת מבקש להעמיד את הנכות התפקודית על 28%.

נטען כי מאז התאונה לא חזרה התובעת לעבודה כלשהי למרות 22 שנות וותק, הפרישה לגמלאות ביום 31.8.02 באה לאחר קביעת ועדה רפואית של משרד החינוך ולא הוצעה לתובעת עבודת הוראה אחרת.

ב"כ התובעת עותר לפיצוי בגין הפסד הכנסה מלא, אובדן כושר השתכרות לעתיד, אובדן זכויות סוציאליות, הוצאות, עזרת צד ג' וכאב וסבל.

6.ב"כ הנתבעת מדגיש בסיכומיו כי לאחר אירוע התאונה בשנת 2000, לא נקבעה נכות צמיתה, למעט נכויות זמניות ורק בשנת 2008 בגין בקשה להחמרת מצב נקבעה הנכות הצמיתה של 10% - נכות רפואית שנקבעה לפי החלופה הקלה של סעיף 34.

נכות זו מחייבת ואין כל רלבנטיות בקביעות אחרות נטענות של ועדות משרד החינוך.